סוגיית המרחקים היא אחת הבעיות בפרויקטים שכוללים הריסה ועבודות בניה בסביבה עירונית צפופה, בדגש על כאלה שכוללים חפירות לצורך בניית קומות מרתףֿ, וקובעת את ההתייחסות של חברת הביטוח לרמת הסיכון.

 

בניתוח הסיכונים לביטוח עבודות קבלניות נהוג להתייחס לשלושה מרחקים עיקריים:

סיכונים בעבודות הריסה מתייחסים למרחקי הבנייה של המבנה הקיים (שמיועד להריסה) ביחס לגבולות המגרש, ולתרחיש של התמוטטות חלקית או חלקי קירות ש"יעופו" מחוץ למגרש ויפגעו בבניין שכן או חס וחלילה בעובר אורח. ככל שהבניין קרוב יותר לגבולות המגרש, ו/או גבוה יותר, אז הסיכון בהתאם.

 

סיכוני צד ג' – מתייחסים למרחקי הבנייה של הבניין החדש שבונים ביחס לגבולות המגרש מעל פני הקרקע, ולתרחיש של נפילת חומרי בניה לחצרות ומדרכות שכנות, בזמן בניה או הנפה לגובה, או לכשלים בבנייה בצמוד למבנים שכנים. לרוב מרחק הסכנה הנדרש לבטיחות עוברים ושבים הוא 5 מ', ומתחת לזה רמת הסיכון עולה ונדרוש מיגונים מתאימים כגון מעברים בטוחים להולכי רגל, פרישת רשתות להגנה מנפילת חפצים וכד'

 

רעד והחלשת משען (הרחבה לסיכון צד ג', למקרה של פגיעה ביציבות בניינים שכנים) – מתייחסים למרחקים של מבנים שכנים ביחס לגבולות החפירה, כלומר מתחת לפני הקרקע. בעולם הביטוח ההנדסי נהוג היום להגדיר מרחק של 3-6 מ' כסיכון גבוה, ופחות מזה כסיכון חריג, ללא קשר לעומק החפירה או שיטת תמיכת הקרקע.

 

יש להדגיש שכל מקרה יכול ורצוי להבחן לגופו. גם לפי הראייה המחמירה של מבטחי המשנה מחו״ל, כל עוד נשמר יחס של 1:1 בין המרחק לעומק אז אפשר עדיין להתייחס לסיכון כסביר (למשל בניין שכן מרוחק "רק" 4 מ' אבל חופרים לעומק 3 מ' בלבד, אזי ניתן להגדיר את הסיכון כרגיל, למרות האמור לעיל).

 

בכל מקרה, היכן שיש סיכון גבוה למבנים השכנים רצוי לבצע תיעוד מקדים של הסביבה כדי למנוע תלונות שווא של שכנים ש"מגדלים" סדקים, וגם על מנת לתת לחברת הביטוח זווית רחבה יותר על סביבת הפרויקט.

 

בסקר תיעוד מבנים נבצע תיעוד חיצוני שלך מבנים שגובלים בקו ראשון לאתר הבנייה, ולפעמים גם במעגל השני, על מנת לתעד את מצבם של הכשלים הקיימם, כגון סדקים במעטפת, שקיעות מקומיות ועוד. התיעוד מתבצע בשטחים ציבוריים ובמעטפת החיצונית של הבניין, ללא כניסה ליחידות הדיור ופגיעה בפרטיות הדיירים.

 

דגשים עיקריים בסקר תיעוד מבנים שכנים:

מומלץ לבצע מעקב תקופתי להתפתחות סדיקה או שקיעה במבנים סמוכים ע"י מנהל עבודה או מהנדס.

 

יש להדגיש שסדקים אלכסוניים/מדורגים או סדקים עוברים מהווים סימן לכשל אפשרי במערכת השלד/היסודות, אך לא בהכרח מהווים סכנה ליציבות המבנה ויש לבחון אותם ע"י מהנדס קונסטרוקציה. סדקים ישרים (אנכים ואופקיים) מהווים בעיקר פגם אסתטי אך אינם מסוכנים ליציבות המבנה, הם מופיעים בעיקר בין חיבור בין חגורות/עמודי בטון ובלוקים, ליד חלונות וכד', ומקורם בהתנהגות תרמית שונה בין שכבות הבלוקים לבין הבטון או בין שכבות הבלוקים עצמן.

 

תיעוד המבנים מבוצע באופן ויזואלי, ללא שימוש במכשור ייעודי או אמצעים מיוחדים, וללא בחינה של מערכת היסודות והשלד. חוות דעת זאת לביטוח לא מהווה חוות דעת הנדסית-קונסטרוקטיבית למצב הבניינים, בדגש על מערכת היסודות והשלד. מטבע הדברים, ייתכן שקיימים פגמים או כשלים בלתי נראים לעין.

 

יש להתחשב בכך שבסביבת האתר עשויים להתבצע פרויקטים אחרים של עבודות בניה ו/או תשתיות במקביל, אשר עלולים לגרום לנזק למבנים/ צדי ג' שגובלים באתר העבודות, או להחמרה של כשלים קיימים.

אז מה בעצם ההבדל בין חברת ביטוח מקומית לבין מבטחי המשנה, בביטוח עבודות קבלניות?

קודם כל נבין את העיקרון הבסיסי. חברת ביטוח קונה סיכונים, ומוגבלת בהיקף הסיכון שמותר לה לקחת על עצמה, זאת כדי לא להגיע למצב של חוסר יכולת לפרוע את ההתחייבויות שלה במקרי קיצון. המשך…

פוליסה לביטוח שבר מכני נועדה לבטח ציוד אלקטרו-מכני למקרה של נזק תאונתי בלתי צפוי, ומשמשת כבסיס גם לפוליסת אובדן רווחים כתוצאה מאירוע שבר מכני. מצד אחד מבטחים מערכות טיפוסיות כגון משאבות, מדחסים, מערכות מיזוג אוויר ומערכות קירור, גנרטורים ושנאים, ומעליות ודרגנועים, ומצד שני מערכים תעשייתיים כגון מכונות דפוס, קווי ייצור במפעלים, מכונות עיבוד שבבי (CNC), טורבינות ומתקני התפלת מים וכד׳. המשך…

מה יותר גרוע מלקום בבוקר ולגלות שנשרף לך המפעל? להבין שהכיסוי הביטוחי עלול להיות חלקי כי לא הקפדת על שגרת תחזוקה נאותה..

שירותי הכבאות מבקרים באתרים לפי רמת הסיכון שלהם. למשל מחסן בסיכון נמוך (בדרגת סיכון 1) ייבדק אחת לשבע שנים, ומפעל עתיר חומרים מסוכנים (דרגת סיכון 5) ייבדק בכל שנה. המשך…