אז מה בעצם ההבדל בין חברת ביטוח מקומית לבין מבטחי המשנה, בביטוח עבודות קבלניות?
קודם כל נבין את העיקרון הבסיסי. חברת ביטוח קונה סיכונים, ומוגבלת בהיקף הסיכון שמותר לה לקחת על עצמה, זאת כדי לא להגיע למצב של חוסר יכולת לפרוע את ההתחייבויות שלה במקרי קיצון.
אם נמחיש את זה בדוגמה פשוטה, אז הכוונה היא שחברת ביטוח מסוימת לא יכולה לבטח במקביל ארבעה פרויקטים שעלות כל אחד מיליארד ש״ח, כדי לא להגיע למצב שבמקרה של קטסטרופה (למשל רעידת אדמה) שתפגע בכולם, היא לא תוכל לשלם את עלות הנזקים. בעצם לכל חברה יש ״תקציב״ שנתי שאסור לה לחרוג ממנו, כל חברה לפי גודלה וחוזקה הפיננסי, ובהתאם להגבלות שמוטלות עליה ע״י גופי הפיקוח הרגולטורים בישראל.
אז מה עושים? פונים למבטחי משנה. מדובר בחברות ביטוח גדולות בחו״ל, בעיקר באירופה, שיש להן כיסים עמוקים, והן מוכנות לקחת חלק מהנטל במקרה נזק, תמורת חלק מהפרמיה שמתקבלת מהלקוחות בישראל, ותחת תנאי חיתום שלרוב מחמירים יותר מהשוק המקומי.
לא לכל פרויקט חברת הביטוח צריכה פנייה מיוחדת למבטחי המשנה (שם נפוץ – ביטוח פקולטטיבי). כל חברה קונה ״חוזה״, מעין בנק של פוליסות (שם נפוץ – ביטוח פסיליטי), ובמסגרת הזאת היא יכולה לעשות חיתום גמיש יותר לפי ראות עיניה, ורק בפרויקטים שעומדים בתנאים מסוימים.
כמו שציינו קודם, לכל חברת ביטוח יש הגבלות לפי תנאים החוזה שלה מול מבטחי המשנה. מקרים קלאסיים הם פרויקטים שכוללים בניית רבי קומות, עבודה בסביבת מי תהום, בניינים עם לפחות ארבע קומת מרתף ועוד, שבהן חברת הביטוח הישראלית פונה למבטחי המשנה בבקשה ליצירת פוליסה פרטנית בהתאם לתנאי הפרויקט, דבר שמטבע הדברים מוביל לתנאי חיתום מחמירים ויקרים יותר מביטוח בשוק המקומי.
דבר עיקרי שקובע הוא שווי החשיפה המקסימלית באירוע אש או רעידת אדמה קטסטרופלי, וחשוב לבדוק בשלב מקדים כיצד הסיכון בפרויקט מפוזר. לדוגמה, בפרויקט של 300 מיליון ש״ח הכולל עשרה בניינים דומים שלא חולקים קומות מרתף משותפות, החשיפה המקסימלית היא בשווי בניית בניין יחיד, וסכום הביטוח עדיין עומד בתנאי החוזה של המבטחת המקומית.
לעומת זאת, פרויקט בשווי 100 מיליון ש״ח הכולל שלושה בניינים מעל קומות מרתף משותפות, נחשב כאזור סיכון אחד בשווי כל העבודות בפרויקט, וסביר להניח שייצא לביטוח משנה, תלוי בהיקף החוזה של המבטחת המקומית.
כמבוטח, הייתי מעדיף להשאיר את הפרויקט בחברת ביטוח ישראלית שמכירה את ענף הבנייה הישראלי, את התקנים הרלוונטיים, נהלי הבטיחות הנדרשים, וכן מחוברת למקורות מידע מהם ניתן להתרשם מאיכות המבוטחים טרם הפקת הפוליסה, אבל כפי שציינו לעיל, לא תמיד יש ברירה.
עוד בשלב הכנת הסקר, חשוב להבין את החלוקה האפשרית מבחינת סיכוני אש ורעידת אדמה, ולהדגיש אותה בדוח, על מנת לתת לחברת הביטוח המקומיות וליועץ או סוכן הביטוח את הכלים המתאימים להבין כיצד לבטח את הפרויקט.
יש לשים לב – לא בכל פרויקט שאפשר לחלק את הסיכון ניתן להימנע מביטוח משנה, ויש לבדוק בשלב הכנת הסקר לביטוח העבודות הקבלניות האם הפרויקט מבוצע במסגרת תוכנית ממשלתית כלשהי, כגון מחיר למשתכן או מחיר מופחת, ואז לרוב יש דרישה חוזית לבטח את הפרויקט כולו בפוליסה אחת. כבר נתקלנו גם במקרים שבהם הייתה דרישה של הגוף המממן (קרן השקעות/ בנק מלווה) לבטח את הפרויקט כולו כמקשה אחת והמבוטחים לא יכלו להימנע מביטוח משנה.
